תקופת היובש (באנגלית: Prohibition) הייתה תקופה בין השנים 1920 ועד 1933, בה נאסר בכל רחבי ארצות הברית על מכירה, ייצור, יבוא והעברה של משקאות חריפים מסיבות של בריאות ומוסר הציבור. את הנהגתו של האיסור הובילו תנועות של תומכי חוק היובש, בעיקר פרוטסטנטים כפריים וסוציאליסטים פרוגרסיבים במפלגה הדמוקרטית ובמפלגה הרפובליקנית והתיאום של הנהגתו בוצע על ידי "הליגה נגד הבארים" (Anti-Saloon League). חוק היובש הונהג על פי התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית. חוק היובש הלאומי (National Prohibition Act, או כפי שהיה קרוי Volstead Act, על שמו של אנדרו וולסטד, שהוביל את חקיקתו), הגדיר את הכללים לאכיפתו של היובש והגדיר את סוגי המשקאות החריפים שנכללו באיסור. לדוגמה, שימושים דתיים ביין הותרו. החזקה ושימוש פרטי במשקאות חריפים לא הוגדרו כשימוש בלתי חוקי על פי החוק הפדרלי, אך עם זאת, באזורים רבים, החוקים המקומיים היו קשוחים יותר, כשכמה מן המדינות אסרו איסור מוחלט על החזקת משקאות חריפים. חוק היובש הארצי התבטל עם אשרורו של התיקון ה-21 לחוקת ארצות הברית, שהחליף את התיקון ה-18 ב-5 בדצמבר 1933.